החלטה בתיק מ"ח 2969/14

1.             לפניי בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר. המבקש הורשע בתו"ב (שלום רחובות) 44347-07-12 ועדה מקומית לתכנון ובנייה שורקות נ' פניני (10.11.2013), לאחר הודאתו, בעבירות של אי קיום צו בית משפט ושל שימוש חורג במבנה ונגזרו עליו עונש מאסר מותנה לתקופה של חמישה חודשים; קנס בסך של 60,000 ש"ח; וחתימה על התחייבות כספית בסך של 90,000 ש"ח להימנע במשך שלוש שנים מלעבור עבירה על הסעיפים שבהם הורשע.

2.             תחילתה של הפרשה מושא הליך זה היא בהרשעתו של המבקש בת"פ 3185/96 ו.מ. לתכנון ולבניה "שורקות" נ' פניני (11.5.1999) (להלן: פסק הדין הראשון), על-פי הודאתו (לאחר שחזר בו מכפירתו בעובדות ולא לפני שניהל הליכי משפט במשך כשלוש שנים), בעבירות של בנייה ללא היתר של מבנה חדש חלף מבנה שהיה קיים במקום בעבר הרחוק ושל שימוש חורג במבנה החדש. בית המשפט גזר עליו קנס כספי בסך של 3,500 ש"ח והוציא צו הריסה למבנה החדש וצו הפסקת שימוש חורג במקרקעין. לנוכח דברי המבקש כי הוא מטפל בהוצאת היתר, עיכב בית המשפט את ביצוע הצווים למשך שנה.

3.             המבקש לא טיפל בהוצאת היתר ואף לא קיים את צו ההריסה, כך שהמבנה נותר על כנו. ביום 1.8.2010 ביקר במקום מפקח, והסתבר כי לא זו בלבד שהמבנה עומד על תלו, אלא שכעת מבוצע בו שימוש חורג מסחרי (השכרת הנכס). השימוש החורג הופסק אמנם בינתיים, אולם המבנה - נותר עומד. לפיכך הוגש כנגד המבקש כתב האישום מושא הבקשה, שבו הורשע. במסגרת פסק הדין נדחתה טענת המבקש להגנה מן הצדק על בסיס אכיפה סלקטיבית, תוך שנקבע כי לא הוצג מידע המבסס זאת וכי לא ניתן, כבקשת המבקש, לאפשר היפוך של היוצרות כך שהרשות תצטרך להוכיח כי היא לא נקטה אכיפה סלקטיבית.

4.             במסגרת גזר הדין, שבו נגזרו על המבקש העונשים שפורטו לעיל, קבע בית המשפט, לפנים משורת הדין, מועדים נדחים לעונשים המותנים והעתידיים "על מנת לאפשר ל[מבקש] הזדמנות נוספת לתיקון המעוות ולקיום הצו, ככתבו וכלשונו." בית המשפט ציין כי "אורכה זו ניתנת על מנת לאפשר ל[מבקש] את הריסת המבנה."

5.             המבקש לא שילם את הקנס וגם לא הרס את המבנה כנדרש. ביום 27.4.2014 הגיש המבקש את הבקשה שבפניי למשפט חוזר, המבוססת על העילות של עובדה או ראיה חדשה ושל עיוות דין שנגרם לו, לטענתו (סעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). במסגרת הבקשה, טען המבקש כי נתגלה לו נוהל חדש שלפיו לא ניתן להרשיע בגין בנייה ללא היתר של מבנה שהוקם לפני שנת 1965. בעקבות גילוי זה, הזמין המבקש תצלום אווירי של המשק כמצבו לפני שנת 1965. בתצלום האווירי מיום 31.8.1963 מופיע, לטענת המבקש, מבנה הלול מושא כתבי האישום. עוד טען המבקש כי לנוכח נתוניו האישיים (יליד 1943, נכה בשיעור 44% בגין פגיעת ראש, מתקיים מקצבת זקנה), העונש שנגזר עליו (קנס והריסת הלול הכרוכה בעלות גבוהה) גרם לו עיוות דין.

6.             במעמד הבקשה למשפט חוזר, ביקש המבקש גם עיכוב ביצוע לתשלום הקנס ולהריסת המבנה. בתגובתה לעיכוב הביצוע - אשר כללה למעשה התייחסות גם לבקשה למשפט חוזר גופה - ציינה המדינה כי צו ההריסה ניתן במסגרת פסק הדין הראשון ולכן לא ניתן לבקש את עיכובו במסגרת ההליך דנן, שעניינו באי קיום צו ההריסה הנ"ל. המדינה הדגישה כי המבקש לא הורשע בגין בניית הלול, אלא בגין בניית מבנה חדש במקום הלול. כך עולה גם מפסק הדין מושא הבקשה. בתצלום האוויר אין אפוא כדי לסייע למבקש. המדינה ציינה כי ימים ספורים לפני הגשת הבקשה למשפט חוזר, פנה המבקש לבית משפט השלום ברחובות (שם הורשע) וביקש להציג את תצלום האוויר - אולם בקשתו נדחתה. עמדתה של המדינה היא כי המבקש נוקט הליכי סרק לשם עיכוב ההריסה ושאין לכך מקום, בייחוד לא בהליך של משפט חוזר.

7.             למבקש ניתנה האפשרות להגיב לתגובת המדינה ולהתייחס בין היתר לשאלה האם יש עוד מקום לבקשתו לקיום משפט חוזר. בתגובתו לתגובת המדינה, עמד המבקש על בקשתו, העלה טענות עובדתיות רבות נגד הראיות שעל בסיסן הורשע בפסק הדין הראשון וביקש שיותר לו להגיש חוות דעת מומחה שתבסס כי הגג של המבנה ושל הלול - זהים הם. אין בפי המבקש טענה כי מבנה הלול המקורי כפי שהוא, הוא המבנה הקיים כיום בשטח מבלי שעבר כל שינוי.

8.             דינה של הבקשה לקיומו של משפט חוזר להידחות - וממילא זהו דינה גם של הבקשה לעיכוב ביצוע. ראשית אציין כי בעצם אי קיום הצו השיפוטי יש משום חוסר ניקיון כפיים, אשר יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף אף מבלי לדון בה לגופה (ראו, למשל: מ"ח 5208/03 סוקוסאן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (23.6.2003); מ"ח 5431/10 קורדובה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (26.12.2010); מ"ח 4179/11 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.3.2012); מ"ח 6033/11 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (11.3.2012)).

           זאת ועוד: המבקש הורשע בשני פסקי הדין בעניינו על בסיס הודאתו. במקרה כזה אין מקום, למעט בנסיבות חריגות, לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו במסגרת בקשה למשפט חוזר - ולמותר לציין שהמבקש כלל לא ביקש זאת במסגרת בקשה זו (השוו: מ"ח 4753/04 ברק נ' מדינת ישראל, פסקה 5(ג) (6.7.2004); מ"ח 7095/03 אלדדא נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (14.9.2003)).

9.             אף לגופו של עניין, יש לדחות את הבקשה. כפי שציינה המדינה בתגובתה, המבקש הורשע בפסק הדין הראשון בגין בנייה של מבנה חדש על לול שהיה קיים בשטח. האמור עולה הן מכתב האישום הראשון ומהתרשים שצורף לו (נספח א' לבקשה), הן מפסק הדין הראשון עצמו (שבו צוין כי המבקש הורשע בעובדות כתב האישום), הן מפסק הדין מושא הבקשה. מכאן, שהעובדה שהלול היה קיים בשטח שנים ארוכות קודם לכן אינה רלוונטית לענייננו, ואין בתצלום האוויר שהציג המבקש כדי להוות ראיה או עובדה חדשה כמובנה בסעיף 31(א)(2) (ראו והשוו: מ"ח 4914/06 מעודה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (11.2.2007)).

           ומכאן לטענת המבקש בדבר עיוות דין. עיוות הדין נגרם למבקש, כפי טענתו, בשל העונש שנגזר עליו. דא עקא, כבר נפסק כי העילה בדבר עיוות דין אינה מאפשרת להגיש בקשה לקיומו של משפט חוזר בגין עונש, להבדיל מאשר בגין הרשעה (ראו החלטתי במ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 וההפניות שם (25.5.2014)).

10.          התמונה שנחשפה בגדרה של בקשה זו משקפת התנהלות רווחת, של עשיית דין עצמי ושל הימנעות מלקיים צו שיפוטי המחייב להרוס מבנים שלא הוקמו כדין. המבקש המשיך בהתנהלות זו משך למעלה מחמש עשרה שנים, וזאת אף לאחר שהורשע בפלילים בשנית בשל אי קיום הצו השיפוטי. במסגרת הבקשה למשפט חוזר מנסה המבקש לדחות את רוע הגזירה ולהימנע מהריסת המבנה שעליה צווה עוד בשנת 1999. זוהי נקיטת הליכי סרק. לא לשם כך משמש מוסד המשפט החוזר. עמדה על כך השופטת ע' ארבל:

"דומה, ועמדתי על כך גם בפרשות קודמות, כי בקלות יתרה מבקשים בעלי-דין, אם ביוזמתם ואם בעצתם המלומדת של באי-כוחם, לרתום למאמציהם אלה - לאחר שכלו כל הקצין - אף את מוסד המשפט החוזר, וזאת במטרה לקנות לפעילותם העסקית עוד מספר חודשי חיות, אשר מתווספים לחישוב ההופך את הפרת החוק למשתלמת מבחינה כלכלית" (מ"ח 1708/07 רשת פוטון העיר בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.12.2007)).

כך עשה אף המבקש, אשר השכיר את המבנה משך שנים רבות והשיא רווחים. הקביעה העובדתית העיקרית הרלוונטית לענייננו היא שהמבנה נבנה ללא היתר (ראו והשוו: מ"ח 3653/07 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה",  פסקה 4 (21.11.2007) (להלן: עניין גן הזית)). משהוצא צו הריסה, יש לקיימו.

11.          לסיכום הדברים, אין מתאימים מדבריו של השופט א' לוי בעניין גן הזית הנ"ל:

"המסקנה העולה מכל האמור, היא כי בפני בקשת סרק של מבקשים אשר בנו [מבנה] ללא היתר, ובמשך שנים רבות עושים בו שימוש תוך ניצול אוזלת ידן של הרשויות השונות לאכוף את החוק. אולם לא רק בכך חטאו המבקשים, כי אם גם בשימוש נמשך בערכאות שיפוט שונות כדי לדחות את הקץ, על ידי הגייתן של עילות שונות ומשונות, נעדרות בסיס עובדתי ומשפטי" (שם, פסקה 9).

           הבקשה נדחית. לנוכח מסקנתי כי מדובר בבקשת סרק ובשים לכך שהמבקש השיא רווחים כתוצאה מאי קיום הצו השיפוטי - ולא מבלי שהתחשבתי במצבו הכלכלי של המבקש - אני מחייבת את המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 10,000 ש"ח.

                    ניתנה היום, ‏כ"ה בסיון התשע"ד (‏23.6.2014).